מדרש על שמואל א 12:10: בראשית רבה ומקורות קלאסיים

וַיִּסְעוּ מֵהֹר הָהָר וְגוֹ' וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ הָעָם בַּדֶּרֶךְ. וַהֲלֹא כְּתִיב: וְרוּחֲךָ הַטּוֹבָה נָתַתָּ לְהַשְׂכִּילָם (נחמיה ט, כ). אֶלָּא אוֹתָן שַׁיָּרוֹת שֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם שֶׁנִּגְזְרָה עֲלֵיהֶם מִיתָה, לֹא הָיוּ רוֹאִים בַּמִּדְבָּר נַחַת רוּחַ וְלֹא רוּחַ טוֹבָה. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, וּבְנֵיכֶם יִהְיוּ רוֹעִים בַּמִּדְבָּר וְגוֹ' (במדבר יד, לג), זֶה הוּא עַם שֶׁקָּצְרָה נַפְשָׁם בַּדֶּרֶךְ. וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה, הִשְׁווּ עֶבֶד לְקוֹנוֹ. וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלוֹקֵל, שֶׁלֹּא הָיָה יָכֹל אוֹתוֹ הַדּוֹר לִטְעֹם מִן פֵּרוֹת הָאָרֶץ כְּלוּם. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, כְּשֶׁהָיוּ מְגַלִּין לָהֶם הַתַּגָּרִים הַסַּל הַבָּא מִפֵּרוֹת הָאָרֶץ, הָיוּ מֵתִים, שֶׁנֶּאֱמַר: אִם יִרְאֶה אִישׁ בָּאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה הַדּוֹר הָרַע הַזֶּה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה (דברים א, לה), כָּל טוּב הַבָּא מֵחֲמַת הָאָרֶץ. לְכָךְ נִתְקַצֵּר נֶפֶשׁ הָעָם בַּדֶּרֶךְ. הֵם שֶׁרִנְּנוּ, וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה. וַיִּשְׁלַח ה' בָּעָם אֶת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים. מָה רָאָה לִיפָּרַע מֵהֶן בִּנְחָשִׁים. אֶלָּא נָחָשׁ הוּא פָּתַח בְּלָשׁוֹן הָרַע תְּחִלָּה, וְנִתְקַלֵּל, וְלֹא לָמְדוּ מִמֶּנּוּ וַיְדַבְּרוּ לָשׁוֹן הָרַע עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. יָבֹא נָחָשׁ מִי שֶׁהִתְחִיל בְּלָשׁוֹן הָרַע תְּחִלָּה וְנִתְקַלֵּל, וְיִפָּרַע מִמְּסַפְּרֵי לָשׁוֹן הָרַע, שֶׁנֶּאֱמַר: וּפוֹרֵץ גָּדֵר יִשָּׁכֶנּוּ נָחָשׁ. דָּבָר אַחֵר, לָמָּה נִפְרַע מֵהֶם בִּנְחָשִׁים. הַנָּחָשׁ, אֲפִלּוּ אוֹכֵל כָּל מַעֲדַנִּים שֶׁבָּעוֹלָם, נֶהְפָּכִין בְּפִיו לֶעָפָר, דִּכְתִיב: וְנָחָשׁ עָפָר לַחְמוֹ (ישעיה סה, כה). וְאֵלּוּ אוֹכְלִין אֶת הַמָּן שֶׁנֶּהְפַּךְ לָהֶם לְמַטְעַמִּים הַרְבֵּה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּתֵּן לָהֶם שְׁאֵלָתָם (תהלים קו, טו), וְתַאֲוָתָם יָבִיא לָהֶם (שם עח, כט). וְאוֹמֵר: זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה ה' אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ לֹא חָסַרְתָּ דָּבָר (דברים ב, ז). יָבֹא נָחָשׁ שֶׁאוֹכֵל מִינִין הַרְבֵּה וּבְפִיו טַעַם אֶחָד, וְיִפָּרַע מֵאוֹכְלֵי מִין אֶחָד וְטוֹעֲמִים מִינִין הַרְבֵּה. אֶת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים, שֶׁשּׂוֹרְפִין אֶת הַנֶּפֶשׁ. רַבִּי יוּדָן אוֹמֵר, הַנְּחָשִׁים שֶׁהָיָה הֶעָנָן שׂוֹרֵף אוֹתָן וְעוֹשֶׂה אוֹתָן גָּדֵר לַמַּחֲנֶה לְהוֹדִיעָם נִסִּים שֶׁעָשָׂה לָהֶם הַמָּקוֹם, אוֹתָן גִּירָה בָּהֶן. וַיָּבֹא הָעָם אֶל מֹשֶׁה וְיֹאמְרוּ חָטָאנוּ כִּי דִּבַּרְנוּ בַּה' וּבָךְ, יָדַעְנוּ שֶׁדִּבַּרְנוּ בְּמֹשֶׁה. וְנִשְׁתַּטְּחוּ לְפָנָיו וְאָמְרוּ לוֹ: הִתְפַּלֵּל אֶל ה' וְיָסֵר מֵעָלֵינוּ אֶת הַנָּחָשׁ. רַבִּי אוֹמֵר, נָחָשׁ יְחִידִי הָיָה, לְהוֹדִיעֲךָ עַנְוְתָנוּתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, שֶׁלֹּא נִשְׁתַּהָה לְבַקֵּשׁ עֲלֵיהֶם רַחֲמִים, וּלְהוֹדִיעְךָ כֹּחַ הַתְּשׁוּבָה, כֵּיוָן שֶׁאָמְרוּ חָטָאנוּ, מִיָּד נִתְרַצָּה לָהֶם, שֶׁאֵין הַמּוֹחֵל נַעֲשָׂה לָהֶם אַכְזָרִי. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, וַיִּתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹהִים וַיְרַפֵּא הָאֱלֹהִים אֶת אֲבִימֶלֶךְ וְאֶת אִשְׁתּוֹ (בראשית כ, יז). וְכֵן הוּא אוֹמֵר, וַה' שָׁב אֶת שְׁבוּת אִיּוֹב בְּהִתְפַּלְּלוֹ בְּעַד רֵעֵהוּ (איוב מב, י). וּמִנַּיִן שֶׁאִם סָרַח אָדָם לַחֲבֵרוֹ וְאוֹמֵר לוֹ חָטָאתִי שֶׁאִם אֵינוֹ מוֹחֵל לוֹ נִקְרָא חוֹטֵא, שֶׁנֶּאֱמַר: גַּם אֲנֹכִי חָלִילָה לִי מֵחֲטֹא לַה' מֵחֲדֹל לְהִתְפַּלֵּל בַּעַדְכֶם (ש״‎א יב, כג). אֵימָתַי, כְּשֶׁבָּאוּ לוֹ וְאָמְרוּ חָטָאנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר הָעָם אֶל שְׁמוּאֵל חָטָאנוּ כִּי עָבַרְנוּ וְגוֹ' (שם פסוק יט). וְהֵשִׁיב, חָלִילָה לִי מֵחֲטֹא. וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף וְהָיָה כָּל הַנָּשׁוּךְ. לֹא נְשׁוּךְ נָחָשׁ בִּלְבַד, אֶלָּא כָּל הַנָּשׁוּךְ, אֲפִלּוּ נָשׁוּךְ מִפֶּתֶן וְעַקְרָב וְחַיָּה רָעָה וְכֶלֶב. וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה נְחַשׁ נְחֹשֶׁת וַיְשִׂימֵהוּ עַל הַנֵּס, זְרָקוֹ לָאֲוִיר וְעָמַד. וַיִּסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּחֲנוּ בְּאוֹבוֹת, שֶׁנַּעֲשׂוּ אוֹיְבִים לַמָּקוֹם. וַיַּחֲנוּ בְּעִיֵּי הָעֲבָרִים, שֶׁהָיוּ מְלֵאִים עֶבְרָה. וַיַּחֲנוּ בְּנַחַל זָרֶד, שֶׁלֹּא הָיָה הַנַּחַל אֶלָּא מָלֵא זֶרֶת וְלֹא יָכְלוּ לְעָבְרוֹ. וּשְׁלֹשִׁים וּשְׁמֹנֶה שָׁנָה נִשְׁתַּהוּ לְעָבְרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: עַתָּה קוּמוּ וְעִבְרוּ לָכֶם אֶת נַחַל זָרֶד, וְהַיָּמִים אֲשֶׁר הָלַכְנוּ מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ וְגוֹ' (דברים ב, יג-יד). מִשָּׁם נָסְעוּ וַיַּחֲנוּ מַעֲבַר אַרְנוֹן, שֶׁנִּתְרַצָּה לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

וַיָּבֹא הָעָם אֶל משֶׁה וַיֹּאמְרוּ חָטָאנוּ (במדבר כא, ז), יָדְעוּ שֶׁדִּבְּרוּ בְּמשֶׁה וְנִשְׁתַּטְּחוּ לְפָנָיו וְאָמְרוּ (במדבר כא, ז): הִתְפַּלֵּל אֶל ה' וְיָסֵר מֵעָלֵינוּ וגו', נָחָשׁ יָחִיד הָיָה, (במדבר כא, ז): וַיִּתְפַּלֵּל, לְהוֹדִיעֲךָ עִנְוְתָנוּתוֹ שֶׁל משֶׁה, שֶׁלֹא נִשְׁתַּהָה לְבַקֵּשׁ עֲלֵיהֶם רַחֲמִים, וּלְהוֹדִיעֲךָ כֹּחַ הַתְּשׁוּבָה, כֵּיוָן שֶׁאָמְרוּ חָטָאנוּ מִיָּד נִתְרַצָּה לָהֶם, שֶׁאֵין הַמּוֹחֵל נַעֲשָׂה אַכְזָרִי, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (בראשית כ, יז): וַיִּתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹהִים וַיִּרְפָּא אֱלֹהִים. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (איוב מב, י): וַה' שָׁב אֶת שְׁבוּת אִיּוֹב בְּהִתְפַּלְּלוֹ בְּעַד רֵעֵהוּ. וּמִנַּיִן שֶׁאִם סָרַח אָדָם לַחֲבֵרוֹ וְאָמַר לוֹ חָטָאתִי, שֶׁנִּקְרָא חוֹטֵא אִם אֵינוֹ מוֹחֵל לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א יב, כג): גַּם אָנֹכִי חָלִילָה לִּי מֵחֲטֹא לַה' מֵחֲדֹל לְהִתְפַּלֵּל בַּעַדְכֶם, אֵימָתַי כְּשֶׁבָּאוּ וְאָמְרוּ חָטָאנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א יב, יט): [ויאמרו כל העם אל שמואל התפלל בעד עבדיך וגו' כי יספנו על כל חטאתינו] וַיֹּאמֶר הָעָם אֶל שְׁמוּאֵל חָטָאנוּ כִּי עָבַרְנוּ אֶת פִּי ה' וְאֶת דְּבָרֶיךָ, הֵשִׁיב: חָלִילָה לִי מֵחֲטֹא לַה'. (במדבר כא, ח): וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף, וְהָיָה כָּל הַנָּשׁוּךְ, לֹא נְשׁוּךְ נָחָשׁ בִּלְבָד אֶלָּא אָמַר כָּל הַנָּשׁוּךְ, אֲפִלּוּ נָשׁוּךְ מִפֶּתֶן וְעַקְרָב וְחַיָּה רָעָה וְכֶלֶב. (במדבר כא, ט): וַיַּעַשׂ משֶׁה נְחַשׁ נְחשֶׁת וַיְשִׂמֵהוּ עַל הַנֵּס, זְרָקוֹ לָאֲוִיר וְעָמָד.

ויבא העם אל משה ויאמרו חטאנו (שם שם ז). ידעו שדיברו במשה ונשתטהו לפניו, ואמרו התפלל אל ה' ויסר מעלינו את הנחש (שם), להודיעך את ענותנותו של משה, שלא נשתהה לבקש עליהם רחמים, ולהודיעך כח התשובה, כיון שאמרו חטאנו, מיד נתרצה להם, ללמדך שאין המוחל נעשה אכזרי, ומנין שאם סרח אדם לחבירו ואמר לו חטאתי, ואינו מוחל לו שנקרא חוטא, שנאמר (וגם) [גם] אנכי חלילה לי מחטא לה' מחדול להתפלל בעדכם (ש"א יב כג), אימתי כשבאו ואמרו לו חטאנו, [שנאמר] ויאמרו (העם אל שמואל) חטאנו וגו' (שם שם י).